מתקבלות ומסומנות ת/4-ת/5 (א-ד).
<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"ב, 13/12/2011 במעמד הנוכחים.
גזר דין
שקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין.
באי כוחם המלומדים של הצדדים כדרכם טענו כל אחד במקצועיות, במסירות ובתבונה לטובת שולחו.
ב"כ המלומדת של המדינה עמדה על חומרת התנהגותו של הנאשם, על כך שלדעתה המלצת שרות המבחן לבטל הרשעתו של הנאשם בתיק זה הינה הזויה ועתרה להטיל עליו העונשים עליהם דיברה וזאת מבלי שלדבריה היא מתעלמת מהשתלשלות הדברים, מחלקו של הנאשם ומהמלצות שרות המבחן.
מאידך, הסניגור המלומד בחוכמה רבה, בתבונה ניסה לשכנע אותי שזה המקרה הראוי לנקוט עם הנאשם דרך אי ההרשעה וטעמיו עימו, כמובן שבראש ובראשונה הוא סומך על תסקיר חיובי עד מאוד שהוגש מאת שרות המבחן על הנאשם, חזר והדגיש בצדק מבחינתו את התיקון המשמעותי שהיה בתיק זה, כעולה מכתב האישום המתוקן, לא רק מה שנמחק בסעיפים 3, 5 ו-6, אלא גם מה שהוסף בסייפא של סעיף 4 לעובדות, כדרישתו ובקשתו וגם דברים שהוסיף בעל פה בעמ' 9, שורה 10 ואילך לפרוטוקול.
בנסיבות אלו, עתר לביטול ההרשעה בפלילים כאן תוך הבעת נכונות מצד הנאשם לפצות את המתלונן בסך של 3,000 ש"ח.
לשאלת ביהמ"ש הסתבר כי הגב' דינה הנזכרת בסעיף 1 לעובדות כתב האישום, שהיתה בזמנו מצויה בהליכי גירושין מהמתלונן, והיתה בת זוג של הנאשם בינתיים התגרשה מן המתלונן ומוסיפה להיות בת זוגתו של הנאשם, כך שנראה שהרקע לארוע הסתיים.
ממבט ראשון אכן נראה היה לי שהמלצת שרות המבחן מרחיקת לכת עד מאוד, שכן מדובר במעשה אלימות חמור מצידו של הנאשם ששילב לא רק איומים, גם פציעה של המתלונן, כעולה מהמסמכים ת/4 ו-ת/5. מדובר באלימות שנפוצה במקומותינו לבושתנו כי רבה, תופעה שכיחה ומניין הנפגעים יותר ויותר אזרחים, אלימות שגורמת לנזקים קשים לקורבנותיה, נזקים פיזיים ונפשיים גם יחד שבדר"כ אינם מאפשרים להימנע ממתן תגובה עונשית משמעותית וביהמ"ש נדרש ליתן משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה וההגנה על הציבור ועל הקורבנות, על מנת לנסות ולבלום את הרגע הקשה הזה (ר' למשל דברי ביהמ"ש העליון בתיק ע"פ 1463/09 שם היה מדובר בעניינו של קטין שדקר המתלונן שם אמנם בצווארו, אך הדברים יפים גם לעניננו).
מאידך, מלאכת הענישה מייסרת וקשה. ביהמ"ש לא יכול להתעלם ואסור שיתעלם מהנסיבות האישיות של כל נאשם ונאשם ובמיוחד מהארוע עצמו הספציפי שהוראות החיקוק הם רק ראשית הדרך וגם חשוב לדעת כיצד מצאו את ביטויים, הרי אין די תקיפה חמורה באמצעות כלי נשק קר או חם כדחיפה שאף היא בגדר תקיפה, יש תקיפה ויש תקיפה. בעניינו כפי שאמרתי במהלך הדיון המקרה היה מיותר לחלוטין מכל בחינה שהיא גם מבחינת הנאשם וגם מבחינת המתלונן. וכפי שבצדק אמר הסניגור המלומד, משהגיע הנאשם לביתו של המתלונן וטלפן אליו וביקש ממנו שירד למטה, המתלונן שוודאי הבין במה מדובר ולא לחינם ירד למטה כשסכין קפיצית נמצאת בכיס מעילו וכשהוא מתכוון להכות את הנאשם באמצעותה מן הראוי שלא היה יורד ומזמין מיד את המשטרה למקום. במקרה דנן, וודאי שגם הנאשם לא היה צריך להגיע למקום ומשהגיע למקום, היה צריך לנוס מהמקום, אפילו כשהבחין בסכין שהכמין לו המתלונן בכיס מעילו והוציאה בידו. ואין היה מדובר כאן בסייג לאחריות פלילית של הגנה עצמית גם לשיטת הסניגור והדברים ברורים. עדיין לא ניתן להתעלם מהנסיבות המיוחדות של הארוע.
יחד עם זאת, אינני סבור כי זה המקרה שמאפשר או מצדיק להימנע מהרשעה בפלילים של הנאשם.
בעבר, כעולה מת/3 נדון הנאשם בבימ"ש לנוער בגין שורה של עבירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, חבלה במזיד לרכב שתי עבירות, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב ועבירה נוספת של חבלה במזיד לרכב. נכון היה מדובר בעת היה קטין ובימ"ש לנוער הגם שמצא כי עבר את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום שם, כאמור בצרוף תיקים של 4 תיקים החליט שלא להרשיעו בפלילים. במצב דברים זה ניתן להבין את הצעת העבודה האישית שקיבל הנאשם ממדינת ישראל משרד הבטחון כעולה מהמסמך נ/1, הצעה ממשטרת ישראל מרחב השרון. ואולם, במקרה דנן לא ניתן להתעלם שהארוע שבפנינו הינו מתאריך4/1/2011 דהיינו עת הוצעה לו ההצעה, תיק זה עדיין לא בא לעולם ובכל מקרה היה בו בחזקת חף מפשע, היום מצב הדברים שונה.
כמובן שאינני מתערב בשיקול דעתו של משרד הבטחון אם לגייס את הנאשם למשטרת ישראל אם לאו, ואולם רצונו של הנאשם להתגייס היא כשלעצמה איננה סיבה מדוע בימ"ש יבטל הרשעה בפלילים כאן. אין זה סוד שהמלצות שרות המבחן הינן בגדר המלצה, אך האחריות בסופו של יום מוטלת על ביהמ"ש. שרות המבחן כבודו במקומו הוא מונח, שיקולי ביהמ"ש אינם חופפים בהכרח את שיקולי שרות המבחן, שזה האחרון במרכז בחינתו הנאשם, ואילו מבטו של ביהמ"ש מבט כולל הוא הבוחן את אינטרס הציבור בכללותו, על כך כידוע כתב בזמנו מאמר מאלף כב' הנשיא שמגר, והדברים חזרו ונשנו בפסיקה מאוחרת יותר דוגמת ע"פ 405/06 וע"פ 344/81 וכמובן בפסיקה רבה נוספת, שאין כאן המקום להרחיב עליה את הדיבור.
לאור כל האמור דלעיל, לא מצאתי מקום לבטל הרשעתו של הנאשם במקרה דנן. יחד עם זאת, אני בהחלט סבור שטענותיו של הסניגור המלומד יפות להתחשבות בעונש.
בבואי לגזור דינו של הנאשם, אני גם מביא בחשבון את המלצות שרות המבחן כמובן, את העובדה שכאמור הבנתי שהרקע לארוע כנראה נמוג משהתגרשה הגברת מבעלה הוא המתלונן, והיא בת זוגתו של הנאשם כיום.